Sunday, October 2, 2011

ניסיון לא מוצלח לשידוך ומכתב תגובה


דודה שלי רצתה להכיר לי בחור, היא נתנה לו את השם והמספר שלי ולמחת רשמה לי הודעת טקסט כדי שאני אצפה לשיחה ממנו. הוא לא התקשר, במקום זה הוא מצא אותי בפייסבוק ושלח לי הודעה לברר אם אני היא האחיינית של אותה דודה שמחפשת חתן לבת אחיה... וזאת אכן הייתי אני... אחרי שאישרתי לו שאני הבחורה, הוא "עשה עלי גוגל" ומצא את דסטיני, ונכנס לבדוק מה הולך שם כדי להכיר טוב יותר את הבחורה שאולי הוא יתקשר לצאת איתה...

הוא שלח לי מייל ארוך שמספר את כל זה, ושהוא לא חושב שאנחנו מתאימים... וכמובן שזה לא הספיק, הוא גם האריך ופירט. זה תפס אותי קצת לא מוכנה, עדיין לא לגמרי פשוט לי כשאני מקבלת ביקורת כלפי אורח החיים שלי והקבוצה/הקהילה שאני משתייכת אליה, אבל אני לומדת לאט לאט לא לקחת את זה באופן אישי.

את המכתב שהוא כתב אני לא אפרסם, אבל את התגובה שלי כן, והרי היא לפניכם...

לא הרסת לי את הערב, אתה לא הראשון ובטח לא האחרון שמביע את ההתנגדות הזו, זה ידוע ומוכר... ברור שפחות כיף לי לשמוע את ההנגדות אבל כבר למדתי דבר או שניים על התנגדויות ויודעת לא לקחת את זה אישי.. מבחינתי כל התנגדות שעולה מראה לי משהו על עצמי יותר מאשר על הדבר שאני מתנגדת לו, וכחלק מתהליך של חקירה עצמית אני לוקחת את ההתנגדויות כהזדמנות לחקירה והכרות עצמית – אז גם לך יש כאן הזדמנות... ומתוך הנסיון שלי - הרבה ממה שנחשפתי אליו בדסטיני העלה בי התנגדויות, ומאותו רגע הדבר החיצוני "איבד משמעות" ומה שנשאר זאת אני וההתנגדות שלי לעבוד איתה ולהבין על מה ולמה אני מאפשרת לעצמי להגיע לתחושות כאלו, לסגירות כזו, לשיפוטיות כזו וכו'...  וכאן אני מודה לכלים שרכשתי בדסטיני ולתמיכה חסרת התנאים שאני מקבלת מהם כקהילה. זה חוויה ממש מרעננת לקחת אחריות על כל עולמי ולהפסיק את משחק ההאשמה ובכל הזדמנות לבדוק איפה אני מקיימת את זה ואיפה אני יוצרת את זה...

אני לא יודעת איזה מאמרים קראת, ועל מה אתה מבסס את דעותיך ועמדותיך, זה תמיד מאוד מעניין לראות מה המפגש הראשון עם דסטיני עושה לאנשים, וזה הרבה תלוי בחומר הראשון שהם באים איתו במגע... אני למשל נתקלתי לראשונה בסדרה שנקראת "ההסטוריה של האנושות" וזה יצר אצלי המון התנגדויות – בגדול זה נראה כמו קשקוש מיותר... אבל המשכתי לשמוע כי רציתי לראות אם הם יגיעו לנקודה מעניינת, (כמו שקשה לצאת מסרט באמצע, כי אולי זה יהיה מעניין בהמשך...) ואז בשלב מסוים הבנתי על מה הם מדברים – והתחברו לי כל החלקים של הפאזל... תבין, אני מגיעה מרקע של "חיפוש רוחני" וכל מיני אנרגיות ותקשורים ואור ואהבה וקבלה וכל מיני כאלה – ובכולם מצאתי הצהרות יפות על פני השטח ותוך כדי חקירה מצאתי עוד ועוד סתירות פנימיות בסיסיות שיוצרות ממש אי התאמה בין התיאוריה לפרקטיקה – מה שהכי התחבר לי בדסטיני זה העקביות. הרעיון התיאוריה הגישה השיטה הפרקטיקה – לא מצאתי סתירות פנימיות – ותאמין לי שנכנסתי לזה עם הרבה סקפטיות ובחינה ביקורתית....

אתה אומר שעצוב לך לראות את ים המלח וכל הטבע שלנו נהרס, גם לי זה עושה עצוב, אבל היום אני מבינה שכל עוד אני לא חלק מהפתרון – אני חלק מהבעיה. ואני יודעת שאני אחראית במידה שווה למצב כמו "מחליטי ההחלטות" כי אני מאפשרת להם את המצע שעליו הם פועלים... אני ואתה וכולנו יחד...
אתה אומר שדסטיני תמימים – אני יודעת על עצמי שהייתי ממש תמימה עד שהתחלתי לפקוח עיניים, אם יש משהו שאי אפשר להגיד על דסטיני זה שהם תמימים, מה שכן, הם/אנחנו מודעים לכוח השינוי, אנחנו מאמינים בעצמינו שאנחנו מסוגלים לשנות את עצמינו ולכן גם את המציאות. זאת לא תמימות לפעול לטובת עצמי/עולם טוב יותר, זאת תמימות לחשוב שזה יהיה קל, אבל הפעולה לא נובעת מהתמימות אלא מערות למצב.

"טבע האדם" זה מושג שנועד לגרום לנו להאמין שאנחנו לא מסוגלים להשתנות – אפילו במדע עכשיו מגלים שאנחנו מסוגלים לשנות את הDNA שלנו בעקבות חוויות ונסיבות החיים, ולכן אם אנחנו רוצים לכוון את השינוי הזה כל שעלינו לעשות זה להצמד בעקרון מנחה, כמו שוויון, ולשנות את ההתנהגות שלנו כדי שעם הזמן (ואין ספק שזה יקח הרבה זמן) אנחנו לאט לאט נשתנה, הרי ברור לנו שמסע ארוך מתחיל תמיד בצעד אחד – אז כן, זה הולך להיות תהליך ארוך אבל אם אני רוצה להשאיר עולם טוב יותר לילדים שלי אני חייבת להתחיל... אחרת גם הם יקבלו את העולם כפי שהוא, עם ים המלח עוד יותר מצומצם וגם הם יגידו שאין סיכוי לשינוי ואין תקווה... אני לא יודעת אם אני אחיה לראות את השינוי, אבל זאת לא סיבה לא להתחיל....

ואני מסכימה איתך שטבע האדם הוא רע מאוד, לכן עלינו להפסיק להאמין שאנחנו שפוטים של טבע האדם ולהתחיל לקחת על עצמינו אחריות ולפעול מתוך עקרון של מה שמשרת את כולנו, מה שטוב ביותר לכולם – כשמסתכלים על זה מתמטית – הדבר הכי אנוכי זה לעשות את מה שטוב ביותר לכולם כי כולנו נרוויח מזה וגם אני...

אני גם מסכימה איתך שניסיונות החינוך נכשלו – עשיתי קורס ב"חינוך לשלום" וזה פשוט מדהים איך התחום הזה בכלל לא מנסה לשנות ולתקן את הבעיה מהשורש שלה, בכלל החינוך כפי שהוא היום הוא אחד המנגנונים שמקיימים ומשמרים את המצב הקיים – לכן צריך חינוך רדיקאלי אחר... אתה אומר שבני אדם שונים – נכון שיש לנו העדפות שונות, אבל אנחנו הרבה יותר דומים משונים - אנחנו כולנו מושפעים מהסביבה שלנו, אנחנו יוצרים לעצמינו סיפורים ותסריטים בראש, אנחנו מאמינים לסיפורים האלו וחיים לפיהם... אנחנו מאוד דומים... אני אוהבת להסתכל על זה כך שלכולנו אותו שלד עצמות, בסיס תבניות זהה, ולכל אחד תוכן התבניות, הסיפורים, הבשר - שונה ויחודי – אבל המשותף בינינו זה הנקודה שבה אנחנו יכולים לתמוך זה בזה. במקום להדגיש את השונה אנחנו מדגישים את הדומה ונעזרים על ידי כך, אנחנו נמנעים כך משפיטה מתוך ההבנה שכולנו עוברים את אותם דברים וזה מאפשר לנו להיפתח ולהיחשף... ישבזה המון תמיכה, זה כוחה של קהילה...

לתת לזמן לעשות את שלו זאת אימרה שמבוססת על האמונה שאתה לא מסוגלת לעשות כלום, ושכוחות חיצוניים ינהלו כאן את העניינים ויסדרו אותם – זאת הצהרה להסרת אחריות מוחלטת במקום לעשות ולשנות – וגנדי אמר את זה הרבה לפני דסטיני – "עליך להיות השינוי שאתה רוצה לראות בעולם" – לכן השינוי חייב להתחיל בי, לכן עלי להסכים לקחת אחריות ולראות את עצמי בכנות עצמית ולהסכים להשתנות – אנחנו לא יכולים להמשיך להיות אותו דבר ולצפות לשינוי... זה אבסורד וילדותי....

לגבי טהרותם של ראשי ארגונים – כן, אני מסכימה, גם אני פקחתי שבע עניים בכל פעם שהזכירו כסף... אבל זה מצחיק – אני עובדת עם נוער ולוקחת אותם להתרמה עוד כמה ימים למען האגודה למלחמה בסרטן והינה אינפורמציה שפרסמו ב"הארץ" " מירי זיו, מנכ"לית - 439 אלף שקל בשנת 2008 ממוצע חמש משכורות גבוהות: 313 אלף שקל בשנה " (http://www.haaretz.co.il/misc/1.1182476) אז אני מבינה לליבך והחשש והחשדנות במקום – ואנחנו יכולים לראות את השחיתות במקומות רבים סביבינו כמו הדוגמא הזו... אבל מצד שני, זה שאנשים מתפרנסים לא אומר שהם מושחתים, ובדסטיני אני יכולה להגיד לך שיותר ממחצית האנשים שרשומים לקורס שלנו הם על מלגה, זה אומר שהם לא משלמים – האחריות שלהם היא להשתתף באופן קונסיסטנטי [כי כל מי שנרשם לקורס מקבל (buddy) אז רוצים להבטיח שאם הם מקבלים תמיכה לפחות שיעשו את העבודה...] – אני הייתי בחווה שלהם בדרום אפריקה, הם לא "גוזרים קופון", הם מקיימים 15 אנשים שגרים איתם, הם מקיימים 13 סוסים, ועוד הרבה כלבים וחתולים ותרנגולים וברווזים..... ותוכים ואיגואנות וציפורים – חלק נכבד מהכסף הולך כדי לקיים את החיים שלהם – ואין מה לעשות כולנו צריכים להתקיים – אני מעריכה את זה שהם לא מבזבזים את הזמן שלהם עם לעבוד בעבודה סטנדרטית כדי להתפרנס כי זה היה משאיר להם מעט מאוד זמן לתמוך בקהילה שגדלה מיום ליום.... ככה הם מקדישים את עצמם למטרת חייהם ועושים עבודת קודש.... הם הפכו את היעוד שלהם למקור פרנסתם – זה החלום של כולנו, לא? זה לא עושה אותם מושחתים...

כל מערך התנדבותי/חינוכי/אמונתי/רוחני מרוויח כסף, אתה צודק שצריך וכדאי לבחון את המצב ולא לפזר כספים אבל שוב, אנחנו לצערינו חיים במציאות תחרותית והישרדותי, מי שאין לו כסף מת – ואף אחד לא רוצה למות, אז כולם צריכים כסף – זאת הבעיה בשיטה הכלכלית שלנו – היא מונעת מהישרדות והערך העליון הוא ערך הכסף במקום ערך החיים.... 


לגבי שיטת החינוך של דסטיני – אין דבר רחוק יותר מדיכוי, אני חווה את עצמי הרבה יותר חייה בשנתיים האחרונות מאשר אי פעם, ומצד שני כן, היצרים הטבעיים שלפני רגע הצהרתה אתה על הרוע הבסיסי שלהם, יש לנו טעם לבחון מחדש ולהפסיק להיות מונעים מהם כאילו היינו בובה על חוט או רובוט מתוכנת... עדיף היה אם היינו מסוגלים לכוון את עצמינו לפי ערך החיים, הלא כולנו חיים, למה שלא נחיה לפי עקרונות שתומכים בכולנו כחיים, למה שנחיה לפי עקרונות שמפלגים אותנו לאני והם, לטובים ורעים, לחזקים וחלשים, למה שנצדיק כל התנהגות שמבוססת על אי שוויון במקום להפסיק התנהגות כזו – גם אם היא מרגישה לנו כל כך טבעית?...

אני לא מכירה אותך ואין לי שום אינטרס, אבל אם כבר התחלת לקרוא ולהתעניין, אני מציעה לך לסמוך על עצמך, ולדעת שאנחנו לא יכולים להרע לך, לא מסוגלים להפנט ולשאוב אותך פנימה, ותחקור את התכנים המדוברים טיפה יותר לעומק, אל תיתן להתנגדות הטבעית שלך להחליט בשבילך... תרשום בצד את ההתנגדות ותמשיך לקרוא או לצפות באופן פתוח...  ועם אותה ביקורת והתנגדות תבדוק גורמים אחרים שלקחת כמובנים מאליהם.

מקווה שלא הרסתי לך את הערב J

מאיה